"שורשים שלי לא יכולים להיות צנועים יותר", מספר מיכאל צ'רנוי. "אמי הייתה מנהלת חשבונות, ואבי היה מהנדס חשמל במפעל. משכורתו לא עלתה על 200 רובלים בחודש. היינו משפחה גדולה – שלושה בנים, סבא – אב של אבי, והוריה של אמי. אני זוכר שכאשר הייתי ילד, אבא נהג לקבל עבודות בנייה מזדמנות. מאז שהייתי בן 6 או 7, הצטרפתי אליו בעבודות אלה, נתנו לי פטיש קטן, ואני עזרתי...".

כך זה המשיך עד גיל 14. אז מיכאל יצא לעבוד, קודם כטכנאי קווי טלפון, ואחרי זה כחשמלאי. לאחר מכן התגייס, חזר לעבוד, ומאוחר יותר התקבל לטכניון. 

הבילוי האהוב עליו בתקופת הנערות היה ספורט: אגרוף, כדור עף וכדורסל. מאוחר יותר הפך הספורט לתחום העיקרי של הצדקה שלו.