עורכת הספר עבדה בארכיון יד ושם, מוזיאון השואה בירושלים. לאחר שסיימה את העבודה,אמרה: "יד ושם הוא האוקיאנוס של הסבל. דולפינריום הוא כוס שנלקחה מהאוקיאנוס הזה". על כל העמים ללגום מכוס זו. האשמה היא על כולנו. השואה הייתה הקורבן של האנושות על כך שנתנו לפשיזם להתקיים. הילדים הישראלים הנרצחים היום על ידי המחבלים הפלשתינים הם הכופר על האשמה הכוללת של מדינות גדולות וקטנות שנתנו לנאציזם להיוולד שוב בצורה של הטרור האיסלמי.

העם היהודי הוא שוב רק הקורבן הראשון במסע העולמי של הרוע, אשר מתעלם מכל התכונות האנושיות ואשר למען התעמולה מרשה לשרוף את האנשים בתנורים אז, או לפוצץ ילדים והולכי רגל היום.

מלחמה על ישראל היא קרב על סטלינגרד של היום. השמדת מדינת ישראל היא היעד העיקרי של "הג'יהד העולמי", הגרסה החדשה של גרמניה הנאצית.

אם אינכם מאמינים שזה כך, אם שוכנעתם על ידי התעמולה שלהם שמדובר ב"תנועה הלאומית לשחרור העם הפלשתיני" (כך הנצים דיברו על תחיה של גרמניה), הסתכלו על "פירות" המלחמה שלהם. תקראו את הספר.

בעמודי הספר ישנו דם של הילדים שנשפך למען הג'יהד, דם טרי שאינו מתייבש. בעמודים האלה  עדויות של בני נוער שעברו את הגיהנום, לא במחנה הריכוז אלא בימים שלנו, בתקופה של CNN ונימוסים פוליטיים. בעמודים אלה ישנו סבל בלתי פוסק של הורים שאיבדו את ילדיהם, וחוויות של ילדים ששרדו את הגיהנום ליד הדולפינריום. תקראו. תבכו. ותעשו משהו.

אם הטרור האיסלמי אשר מסתתר מאחורי התעמולה לא ינוצח היום, מחר תהפוך כוס הדולפינריום לאוקיאנוס השואה החדשה ודמכם ודם ילדיכם יכולים להיות בו.