מר גורביץ הינו סופר, תסריטאי, מתורגמן ומבקר קולנוע. הוא נולד בחרקוב, גדל בוולגה, סיים אוניברסיטה במוסקבה ועלה ארצה בשנות ה – 70.

בין עבודותיו שפורסמו נמנים רומנים "מסע עם דובינסקי וקלייב" (1987), "מלנין עד לנון" (1991) וספר דוקומנטרי על שנות ה – 60 ברוסיה.

מאמריו וסקירותיו הביקורתיים של מר גורביץ פורסמו בארה''ב ובשאר העולם. הוא כתב בנושא המאפיה הרוסית למגזין "DETAILS", על הירושה הספרותית של הרולד רובינס ל – NEW YORK TIME BOOK REVIEW, ועל יבגני זמיאטין ל – NEW CRITERION. מאמריו פורסמו גם ב – WALL STREET JOURNAL, GARDIAN(לונדון), FORWARD, BOSTON GLOBE, MOSCOW NEWS וכו'. סקריו ביקורתיים בנושא הקולנוע מופיעים באופן קבוע ב – IMAGE JOURNAL, מהדורת האינטרנט (www.imagesjournal.com).

פרט לספר על הפיגוע בדולפינריום, הוא תרגם לאנגלית ספרים אחרים, כולל ספרו של ו. סולוביוב "ילצין: הביוגרפיה הפוליטית" (1992).

מר גורביץ התחיל להיות מעורב בפרוייקט הדולפינריום תוך עבודתו על הגרסה האנגלית של הספר. "מהר הבנתי כי זה לא סתם פרוייקט. הסצנות של אמהות שבאו לזהות את גופות ילדיהם בחדר המתים התחלפו אחת אחרי השניה. הם השפיעו עלי השפעה עמוקה, לא רק מפני שיש לי בן שהוא כמעט בן גילם של הקורבנות, אלא גם מפני שכל המשפחות עלו מערים קטנות ברוסיה ובאוקראינה, לכן הרגשתי אליהם קשר רגשי מסוים. הרגשתי שלחומר זה פוטנציאל עצום אשר חורג ממסגרת העמוד המודפס.

הפקתו של הסרט "חדרים ריקים" הפכה לאירוע ייחודי עבורי. קורבנות רבים היו ילדים יחידים במשפחה, אמהות רבות היו חד – הוריות. פשוט אי אפשר להגזים לגבי עומק הטרגדיה בה נתקלתי. ראיונות עם האנשים האלו היו חוויה שגובלת בקטרסיס. כאשר אתה חושב מה חוו הילדים ששרדו בפיצוץ, ועברו את כל זה בראש מורם, ברקע כזה כל הבעיות האישיות שלך הופכות לבלתי משמעויות. הגיבורים שלנו ראו את פני הרוע ושרדו כדי לספר לנו על כך.

קורבנות הדולפינריום נפלו בשדה הקרב. הם היו כמו חיילים שלא גויסו לשירות צבאי. בינתיים המלחמה נמשכת. כל יום מביא לנו חדשות מחזית המלחמה. אני מקווה שלאחר הצפייה בסרט הצופים לא יוכלו לדפדף בעיתון בלי לראות את פניהם של הילדים ההרוגים – ובמקרה זה המטרה שלנו תושג".